|
מכירים את התחושה הזאת של המאבק הפנימי
שמתרחש לנו בתוך הראש כמעט כל הזמן?
אני תמיד צוחקת ואומרת שכולנו קצת סכיזופרנים,
כולנו שומעים קולות בתוך הראש.
קונפליקטים פנימיים שכיחים בקרב כול אדם,
הקונפליקטים הם אלה שגורמים לנו להתנהג בצורה
כזאת או אחרת. למשל קונפליקט בין הרצון להיות
אמא משקיענית ונוכחת לבין הרצון להיות אשת קריירה
עסוקה ומוצלחת. למשל בין הרצון לחסוך כסף לבין
רצון לבזבז אותו.
וכמובן הקונפליקט היומיומי כמעט, לאכול או לא
לאכול?
בסדנא שאני מעבירה עכשיו אמרה לי אחת
המשתתפות, לי אין קונפליקט בכלל, הקול שאומר לי
לאכול הוא היחידי שמדבר אלי כל הזמן, אני עונה לה,
עצם זה שזה מפריע לך אומר שיש גם קול נוסף
שלאחר מכן מרגיש סוג של נפילה אולי אפילו כישלון
כמו ילד דחוי כזה שלא מקשיבים לו והוא עומד בצד
בפינה ומדבר בלחש ואף אחד לא שומע, למרות
שהדברים שיש לו להגיד הם כל כך חשובים.
מה עושים עם הקולות האלה?
קודם כל יש להכיר בכך שהקולות קיימים. אולי אפילו
נקרא לקולות בשמות, נעניק להם משמעות וחיים, בכל
זאת הם חלק מאיתנו.
ואז אחרי שנגדיר את הקונפליקט, נגדיר את חלקיו ומה
כל חלק מציין נוכל לברר מה שני החלקים האלה
בעצם מבקשים להשיג עבורי?
למשל אותו קול, נקרא לו "השמן", אומר לי: תאכלי
את העוגה הזאת, היא טעימה, אחר כך כבר לא ישאר
לך,אני יודע מה טוב בשבילך, ממחר דיאטה, מקסימום
אחר כך תקזזי, חיים רק פעם אחת, כדאי לך, היא כל
כך טעימה.
לעומתו הקול השני, נקרא לו הקול "הרזה" בקול חלש
ואולי כרגע גם לא מספיק אסרטיבי, אומר אסור לך
לאכול עוגה, זה לא טוב בשבילך, זה משמין, זה לא
בתפריט, למה את עובדת כל כך קשה.
כל קול לוקח את הכיוון שלו ומנסה בדרכו לסחוב
אותך לכיוונו, שניהם בסופו של דבר רוצים עבורך רק
דברים טובים.
שניהם מבקשים שיהיה לך טוב, כל אחד בדרכו, מהי
הכוונה החיובית של שניהם? אולי הנאה, אולי סיפוק?
ברגע שנגלה את הכוונה החיובית של שניהם נוכל
לחשוב על דרך ביניים כזאת שתוכל לקחת קצת מכל
קול, כי שום דבר קיצוני הוא לא טוב.
נמצא את דרך המלך ניקח מכל קול את מה שצריך על
מנת להשיג את התגובה הטובה ביותר עבורנו באותו
רגע. התגובה יכולה להיות: לוותר על העוגה, לאכול
רק חתיכה אחת או כל אפשרות שנכונה לנו. חשוב
שנהיה מודעים לקולות האלה, מודעים לקונפליקט
ונאפשר לשני הצדדים לדבר בינהם כדי שיגיעו להבנה.
שינוי התגובה ופתירת הקונפליקטים דורשים הקשבה
וחשיבה קדימה, חשיבה על אלטרנטיבות ועצירה של
פעולות אוטומטיות.
מדובר בתהליך שבמהלכו האוכל מפסיק להיות אויב
וחוזר להיות מה שהוא, רק אוכל ולא כלי להפגת או
העצמת רגשות.
מזמינה אתכם להצטרף אלי ולהתחיל את התהליך הזה
באופן פרטני או בקבוצה קטנה.
מחכה לכם
יעל
|
